כל דבר צריך לבוא בזמן |
אני יודע ולכל יש משמעות |
מאה אלף פרשנים יושבים |
על כל מילה בשביל למצוא את המהות |
ובשבת יושבים על אי תנועה |
עם הילדים צולים בשר ומשמינים |
ואני יושב על היציע |
ומפצח גרעינים... |
גרעינים... |
קילו אבטיח, קילו דלעת |
כי לא בא לי קו מלודי מפותל |
בנייר החום אני עוטף את האמת |
ומכדרר אתה לסל |
וצי מכוניות עומד בצומת רעננה |
וקללות מהשכנים |
ואני על הרמזור למעלה |
ומפצח גרעינים... |
גרעינים... |
כל הממשלות שבעולם, והשרים והעוזרים |
המזכירים והמנכלים עם הפלאפון |
רצים במעגל אחרי זנב עשוי מכסף |
והכיף המפוספס ונחנקים |
לאט כי אין אויר |
המורים, הסידורים והמיסים |
הלימודים וההורים |
האחיות והאחים והחגים והצפירות |
והזיעה והריצות, קופת חולים |
והשנים כמו קליפות של גרעינים |
גרעינים... |
כל ישראלי גאה יודע לפצח |
ואת הקליפה לירוק |
והפטריוט הכי גדול מביא אותה |
בקשת והכי רחוק |
אין יותר רגוע מורידים בולטים |
במצח במסדר העצבנים |
אז אני שורק לי שיר דבילי |
ומפצח... איך אני מפצח! |
גרעינים... |
איך אני מפצח! |
גרעינים... |
מעבר: |
x2 |
כל הקבלנים והפקידים הניידות הבנקאים |
הבירוקרטיה וההוצאה לפועל |
הרדר הרישיונות הלהקות הצעירות |
החניה והתורים... |
כמו קליפות של גרעינים! |