היה היו כאן פעם שקמים |
חולות מסביב וגם נוף |
העיר תל אביב של אותם הימים |
היתה בית בודד על החוף |
ויש לפעמים נערכו ישיבות |
מתחת שקמים אז בצל |
וליד העצים צחקו הבנות |
וענו בזמרה היי הלל |
פזמון: |
כן זהו כן זהו זה גן השיקמים |
היו גם כאלה אי אז בימים |
כן זהו כן זהו זה גן השיקמים |
היו גם כאלה אי אז בימים |
גדלה תל אביב מסביבה פרורים |
הכל בה תוכנן ונבדק |
נבנו בה כבישים נשכחו השקמים |
והלבין אז ראשם מאבק. |
הכל כאן נבנה בקצבו של הדור |
חנויות ובתי שחקים, |
אך רק אם נפנה מבטנו אחרו |
נזכר בשקמים ירוקים |
פזמון |
היום השקמים נעלמו ואינם |
רק שלט את שמם עוד מזכיר |
כמה ציפורים וספסל מיותם |
ניצב בלבה של העיר |
ומושך הוא אליו ,כשהערב יורד |
ועולים במרום כוכבים |
קבצן מן הרחוב או הלך בודד |
או זוג צעירים אוהבים |
מעבר: |
x4 |
פזמון |