על עגלה של אספסת |
לעת ערב נושב |
אני שוכב על גבי |
ובלחש כזה חושב |
מדוע את כל הקטנות הללו |
אני כל כך אוהב |
שריקתו של השוט |
וצלצול הרתמה |
במסע הזה השלו |
כל אלה, כל אלה |
עושים את המוות נורא עד כאב |
כל אלה כן כל אלה |
עושים את המוות נורא עד כאב |
ואולי על אותו כר אספסת |
לפני אלף שנים |
שכב ענק קדמוני וחשב |
בדיוק כמו אני |
חשב על כל הקטנות שהוא |
כל כך, כל כך אוהב |
שריקתו של השוט וצלצות הרתמה |
במסע הזה השלו |
כל אלה, כל אלה... |
מעבר: |
x2 |
בשביל החלב למעלה |
גשם לבן מטפטף |
בהר שוקעת השמש |
שדות אדומים בלב |
ואת כל הקטנות הללו אני כל כך אוהב |
שריקתו של השוט וצלצול הרתמה |
במסע הזה השלו |