פתיחה: |
היא אהבה את הים הלוחך |
את החול ואמרה בליבה |
תן לי לחיות על יד ים |
אני רוצה למות עם |
השקיעה היורדת אל תוך |
האופק כשהשמיים האדומים |
את אדוות המים נושקים |
ובעלה היה מוביל דברים |
בעגלה רתומה לסוס |
הוא היה איש רך ונעים |
והיה לוחש לה מילים מתוקות |
והוא שר לה שירים עצובים |
בשפה בלתי מובנת לה |
ובלילה כשעשו ילדים היה בוכה |
אז נתנה לו לבכות בתוכה |
ונולדו חמישה ילדים |
שניים מהם מתים ושלושה ילדים חיים |
ואמרה לעצמה אוהבת |
אך בליבה צחק איזה שד |
בתוך ליבה צחק איזה שד |
והיה אחד עם עיניים |
עם גון ירקרק זהוב |
היא ידעה שחטא כבד היא חוטאת |
אבל עשתה מה שתמיד רצתה לעשות |
והיה בה פחד ענק מן האושר החריף והזך |
והוא קישט את גופה בפרחים |
שעל יד הנחל קטף |
מעבר: |
הם נסעו ממקום למקום |
וכל חייה נראו לה פתאום |
כאילו בותרו בסכין |
היא ראתה את עיניי היגון נתעטפה מן |
עצב לאה וידעה שכל חייה ברחה |
ולא הגיעה לשום מקום |
כי לברוח זה לא להגיע |
ממש כמו לעמוד במקום |
וכאשר בעלה נפטר |
היא לא בכתה וליוותה אותו |
על קברו הטרי היה שלט קטן |
אך היא לא ידעה לקרוא |
אין למי לבשל הבית ריק מעצב |
היא הלכה בדממה מדהימה |
כשהגיעה הערב |
מעבר: |
מעבר: |
x4 |
היא אהבה את הים הלוחך |
את החול ואמרה בליבה |
תן לי לחיות על יד ים |
אני רוצה למות עם |
השקיעההה |