Em9: 022032 |
Em*: 022003 |
פתיחה: |
אולי משום שלא ידעתי את המרחבים, |
אולי מפני היות חיי אך חיפושים תמיד |
בין חוף ובין גבעות |
אולי מפני כל אלה מדבר אלי מרחב זה |
מרחב שדות מאופק ועד אופק |
מישור ירוק,צהוב וחום |
עד מרגלות ההר שבאינסוף |
בית קטני קומה וגג להם, ספק ורוד ספק אדום |
פזורים על פני שדה אחד גדול,כמעט כמו הים |
בית קטני קומה וגג להם, ספק ורוד ספק אדום |
פזורים על פני שדה אחד גדול,כמעט כמו הים |
מעבר: |
ושקט נחת על הגגות, ובו שלוחות קרני השמש |
ואין להן עוצר ואין מפיל צילו, |
זולת אותם גגות של בתים |
מעבר: |
אחת ויחידה, נושאת קולה במרחבים האלה, |
והיא שוברת הדממה, ומניעה את הדומם |
הרוח היא - שכמו הותרו לה מוסרותיה |
ומפליאה דהרתה,ביעף ובשריקה,גולשת מאי-שם |
מעבר: |
אל עבר הבלתי-נודע שבאינסוף |
כדי לייצר את הצלילים ההרמוניים - |
צריך להניח אצבעות (בצורה כמעט לא נוגעת) |
על מיתרים 2 ו3 מעל שריג 12. |