התאבו דעת בשל מה אהבתי? |
אני אהבתי בשל תפוח |
כי אין יודע נתיב הרוח |
זה כבר ידוע עתה באתי |
להביא ראיה מאהבתי |
ואני - התדעו בשל מה אהבתי? |
אני אהבתי בשל תפוח |
לדודי היה פרדס יפה |
ולדודי בת יפת עיניים |
ובתוך הפרדס בריכת מים |
מפכים חרש שוקטים, ברים |
כמים גנובים, כיין סתרים |
לדודי היה פרדס יפה |
ולדודי בת יפת עיניים |
ויהי היום בעלות הקיץ |
כחום היום, היום הבהיר |
ואני עם פנינה שארתי |
לשוח אל הגן יצאתי |
היא עלמה רכה, ואני איש צעיר |
ונצחק יחדיו לרוח קיץ |
כחום היום, היום הבהיר |
ונצחק יחדיו ונתעלס |
אני ופנינה שארתי |
פיזזנו שרנו ונהי כילדים |
וכמו התערבו בשמחתי |
גם בני השיר ופרי המגדים |
ונצחק יחדיו ונתעלס |
אני ופנינה שארתי |
ובקול ענות "פי פי ציף ציף" |
מבין עפאים כנפי רננים |
בשפה בלולה ישוררו |
גם מעי המו זמיר עדנים |
ופזמון חדש יעוררו |
ובקול ענות: גם "פי" - גם "ציף" |
תפצחנה סביב כנפי רננים |
וכרגע שבה ובימינה |
תפוח גדול צח - ואדום |
ותטעם מינהו, ותברני |
מידה מן החצי השני |
אני פערתי פה ואדום |
והיא עומדת ובימינה |
פלח תפוח צח ואדום |
ובמחשוף לבנת התפוח |
הכירה שני עקבות שינה |
וירח אפי ריח פנינה |
אך ריחה ריחה השכירני |
וכיין מתוק עברני |
לבבי פג לא קם בי רוח |
מאז מאז לי היתה פנינה |