אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| פתיחה: |
| בואי נא, אחות, ושבי לך כאן מנגד |
| פן אחדל לנשום ואת גם לא תדעי |
| פה, בבית הזה, מתים כל כך בשקט |
| קר לי לבדי |
| אוי קר לי לבדי |
| עוד גדול הלילה, המנורה צהבהבת |
| את עצי הגן הרוח מניעה |
| עד שבאת הלום ישבה כאן השחפת |
| היא טובה כמוך, אחות רחמניה |
| היא חיבקה אותי, כמו הייתי ילד |
| היא אמרה לי "בכה מעט אל תתבייש |
| ילדך יתום ואשתך אומללת |
| ואתה תינוק בן ארבעים ושש." |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| ווה |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| ווה |
| אחותי, הלא ידעת ודאי, הגידי |
| למה החולים נראים קטנים כל כך? |
| ואני הלא אדם-חייל הייתי |
| הן דיברתי פה אל פה עם כלי תותח |
| זה היה מכבר, העת אמנם חולפת |
| את בגדי השרד איני לובש מאז |
| לי השאירו רק מדליה ושחפת |
| את יודעת מה זו התקפה של גז |
| עוד אזכור אחות - שמיים לא שמיים |
| רוח מתגלגלת בין שטיחי קמה |
| חודש מאי היה יפה מכל המאיים |
| שילדה אי פעם אמא אדמה |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| ווה |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| F¶#m |
| ווה |
| הגדודים הלכו כאחוזי סחרחורת |
| כילדי בית ספר שקיבלו יום חג |
| חיילים זקנים התירו המחגורת |
| והריחו יחד שמש וטבק |
| מן הראש הסירו את כובעי הפלד |
| סלסלו שפם וסלסלו בקול: |
| היי רגליים-ליים דרך מצלצלת |
| הי נלכה-לכה עד אשר ניפול |
| ובמנגינות פרחו עצי תפוח |
| ואימי שלי צבטה את לחיי |
| ועל השדות התגלגלה הרוח |
| וזרקה אלינו מלוא חופניה מאי |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| ווה |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| ווה |
| עוד אזכור אחות, |
| פתאום... פתאום לפתע |
| באה האימה, ידענו את ריחה |
| אמא צעקה - מדוע התחבאת? |
| למה זה, ילדי, לבשת מסיכה?! |
| ונפרוץ קדימה אל המערבולת |
| מסיכות הגז השוונו זה לזה |
| לאחד קטן פגעתי בגולגולת |
| ושלושה גדולים דקרתי בחזה |
| כל חייל כאילו לא זימר אף פעם |
| כל חלל כאילו השתומם למות |
| בידי הרע, בפצצות הרעם |
| איש אחיו רצח מפחד ותמימות |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| ווה |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| ווה |
| עוד אזכור אחות - כי לא צריך לשכוח |
| הם היו כמוני, הם היו טובים |
| רק אסור היה לקרב אותם לשלוח |
| רק אסור היה לתת להם רובים |
| והכל נגמר - הנה המלחמה איננה |
| המנורה צהבהבת ואני ואת |
| שבע-עשרה שנה עברו מאז עד הנה |
| שם רצחו אותי, לאט, לאט, לאט |
| והכל נשכח ופה מתים בשקט |
| והמוות פה צנוע ומנומס |
| רק אני יודע - ריאתי יורקת |
| עוד את השנאה, הרצח והגז |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| ווה |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| אוווו אוווו |
| ווה |
| מעבר: |
| x2 |
| רק אני יודע שבמערבולת |
| בהיותי פתאום אחר, איום כזה |
| לאחד קטן פגעתי בגולגולת |
| ושלושה גדולים דקרתי בחזה |
| אחותי עוד רגע. שני בנים לי, שניים |
| אהבתים מאד, ליבותיהם טובים |
| אך בבוא היום... למען השמיים |
| אל תתנו, אל תתנו להם רובים! |
