הוא הסתיר את עצמו |
מעיניי קהל |
ובכלל מכל זוג עיניים |
לפעמים עבר, כדי להשיג מזון |
או כדי להחליף גרביים |
הוא פחד מעצמו, וחשב לעצמו |
שכולם פוחדים ממנו |
תמיד הייתה בו איזו חולשה |
אך הצורך להגיע לפירושה |
היה הופך לתשובה קשה |
שזה ישנו ופתאום זה איננו |
לא היה לו אח |
או אפילו חבר |
בעצם למעט הירח |
הוא היה בודד, ודי חיוור |
רק יוצא ומיד בורח |
הירח לעומת זאת הקפיד |
ערב ערב התייצב והופיע |
וכולם אמרו "הוא פשוט להיט |
הירח הזה עוד יפתיע" |
וככה הם חיו האיש והירח |
כל אחד בדרכו |
הירח יוצא האיש בורח |
הירח שר האיש צורח |
הקשר בין האיש לירח, הלך והתפתח |
וביום אחד, גשום ואפור |
הירח איבד את הכל |
לא יכול להופיע, מוכרח לעצור |
לשכב ולשתות אקמול |
ואז שעה לפני הביטול, |
של סיבוב הופעות לילי |
ביקש הירח מהאיש הבורח |
אני בצרות, ראשי קודח |
רוצה לשכב, להתמרח, |
אולי תעלה במקומי? |
ולאיש שעלה, לא הייתה ברירה |
הירח הרי חולה |
וכולם אמרו "לא רע, לא רע |
הגיע, שיעלה". |
מעבר: |
x2 |
וככה הם חיו האיש והירח |
כל אחד בדרכו |
הירח יוצא האיש בורח |
הירח שר האיש צורח |
הקשר בין האיש לירח, הלך והתפתח |