היה היתה ילדה שלא ידעה בדידות
|
ביום הולדת גיל 5 כיבתה את הנרות
|
ומשאלות לא מגלים אבל אמרה בקול
|
שהחלום שלה שיום אחד תוכל לעוף
|
בגן המשחקים על הספסל ממול
|
בין קרוסלה עם דובים ונדנדה חורקת
|
אנשים קטנים רצים מכל כיוון
|
כלום לא מפחידפה בעולם ויד אחת מושטת
|
מי מתעסק לך בתמימות
|
מי מתעסק לך בתמימות
|
את לא תביני כלום עדיין
|
אפילו השמיים לא ייפלו
|
הפעם לא גילתה ולא אמרה בקול
|
עוד מעט נגמר היום השמש כבר יורדת
|
השאירה את הסוד בתוך ארגז החול
|
כיסתה אותו היטב
|
מעל בנתה ארמון של מלך
|
וההורים שמחו וגם קצת כעסו
|
כי כל הנעליים חול והשיער פרוע
|
המים מחכים לשטוף את הלכלוך
|
ואז יגיע זמן לישון לחלום על סינדרלה
|
מי מתעסק לך בתמימות
|
מי מתעסק לך בתמימות
|
את לא תביני כלום עדיין
|
אפילו השמיים לא ייפלו
|
עברו הרבה שנים מאז היום ההוא
|
ויש סודות שמספרים ולא שומרים בבטן
|
נרקיס קטנה שלי אל תפחדי מכלום
|
אני אשמור עלינו היד שלי מושטת
|