פתיחה: |
הוא ילד טוב מהצפון |
גדל בלי רעש מסביב |
בין הצופים לבית הספר |
סיים צבא רצה שינוי |
שגרה נחת בתל אביב |
אמא אמרה שיהיה בסדר |
להסתובב בעיר הזו |
ולא לצאת עם לב שבור |
אם יש קשה אז זה פי אלף |
זה כמו למצוא מישהי יפה שלא |
עושה מזה סיפור |
ולא תרוויח מזה כסף |
אז משתחרר קצת כי הוא חיכה לזה המון |
בתי קפה קצת, ואז משם למועדון |
הכיר אחת שם, כזו עם עודף ביטחון |
אמרה לו מאמי, תיקח ושים על הלשון |
חבק את היצר , לשמוע אותו שר |
לעוף בלילה ולא לזכור מחר |
לתפור את הלב שוב |
אחרי שהוא נשבר |
זה לא גן עדן , זה אושר מנייר |
מעבר: |
הוא לא יוצא לשום מקום אם |
הוא לא שם את המסכה |
כשמתרגלים לזה זה סרט |
לפגוש עוד אלף אנשים |
ולא לפגוש את עצמך |
זו מצוקה שלא נגמרת |
קשה לתפוס את זה בזמן אחרי |
שעה אתה מכור |
אבל אומרים את זה בשקט |
מלא שיחות על נשמה |
שקצת הגיעו באיחור |
פתאום קשה לקום ללכת |
אז נשאר קצת, יותר מדי יהיה אסון |
אולי נשתה קצת, מונית ליתר ביטחון |
כשזה בודד קצת, |
אולי יבוא מישהו לישון |
נגיד עוד פעם, שזה הלילה האחרון |
חבק את היצר , לשמוע אותו שר |
לעוף בלילה ולא לזכור מחר |
לתפור את הלב שוב |
אחרי שהוא נשבר |
זה לא גן עדן , זה אושר מנייר |
מעבר: |
חבק את היצר , לשמוע אותו שר |
לעוף בלילה ולא לזכור מחר |
לתפור את הלב שוב |
אחרי שהוא נשבר |
זה לא גן עדן , זה אושר מנייר |
מעבר: |
x4 |
סיום: |