אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| הלך הוא יום אחד בדרך לבאר שבע, |
| הרוח מן הים את השיחים ליטף, |
| ליד אילן זקן היא את ראשה הסבה, |
| וצמתה ירדה ירוד מן הכתף. |
| הגדוד המשיך לצעוד, ועם הגדוד הלך הוא |
| ואת פניו נשקו גם רוח, גם חמה. |
| אבל בחניה לילית אחת נוכח הוא |
| נוכח הוא כי שכח לשאול אותה לשמה. |
| מעבר: |
| x4 |
| הוא לא ידע את שמה, |
| אבל אותה צמה |
| הלכה עמו לאורך כל הדרך, |
| והוא ידע, יש יום בו יפגשו פתאום, |
| עם שחר של תללים או שמש ערב. |
