על מנת להדפיס שירים יש להתחבר או להירשם קודם
עידן עמדי - סופרמן
מחבר ומלחין: עידן עמדי
|
בכל פעם שעוצם עיניים
|
|
חוזר אותו תסריט
|
|
זה שיאהבו אלה שעוד מאמינים בגיבורים
|
|
והוא מתחיל בירושלים חדר קטן
|
|
בבית חולים
|
|
אבא מחובר לצינורות
|
|
מולו ילד, מסביב כמה דודים
|
|
וככה בלי כישוף, ככה בלי קסמים
|
|
צמח לילד שריון שש טון
|
|
מתחת לבגדים
|
|
והוא גדל לאט לאט הוא לומד
|
|
לחיות את החיים
|
|
קצת מרביץ קצת גונב
|
|
הטריקים מהקראטה עוזרים
|
|
סוגר את הלב
|
|
עוטף תכאב
|
|
בלילות באות מחשבות
|
|
אבל הוא רגיש אז הוא קולט
|
|
שגם בני המשפחה
|
|
סוחבים שקים וזה כבד
|
|
בתת מודע הופך תקליט
|
|
ומעכשיו הוא מגונן
|
|
שומר על אחיו שהולך וחרד
|
|
שומר על אמא שלא תשבר
|
|
ועל הבית שלא יתפרק
|
|
לא לעשות בעיות
|
|
להצטיין
|
|
וכבר בגיל חמש עשרה
|
|
השרירים שלו גדלים
|
|
הילד הופך לנער בעולם המבוגרים
|
|
אז הוא עובד בסבלות, במלצרות
|
|
על הקיר יש מדליה מעוד תחרות
|
|
וגם בבית ספר מגלים בטעות
|
|
שוואלה יש לו ראש
|
|
אבל מה עם הלב הסדוק
|
|
ובאיזה כלים מתקנים
|
|
ולמה את זה בבית ספר
|
|
אף פעם לא מלמדים
|
|
נזרקתי לחיים ידיי היו ריקות
|
|
שרדתי כל אוויר דליל
|
|
מחנק בעליות
|
|
אחרי החושך
|
|
אחרי התהומות
|
|
כבר לא מפחיד אותי למות
|
|
יותר מפחיד לא לחיות
|
|
זה לכל מי שחשד בי שאני אחר
|
|
שקיבלתי את האור שלי
|
|
מן ההפקר
|
|
שהמלאכים ירדו
|
|
השתחוו אמרו אמן
|
|
הוא לא אדם רגיל
|
|
הוא סופר-מן
|
|
שמונה עשרה מלאו לנער
|
|
פתאום מכתב מהצבא
|
|
בינו לבין אמא נפתחת מלחמת התשה
|
|
אחרי שנים שהמערכת שתתה להורים
|
|
שלו את הדם
|
|
היא רוצה את הילד בבית
|
|
בלי דאגות, בלי בלאגן
|
|
אבל הוא לא מוותר
|
|
הפעם זה סרט אחר
|
|
הוא כותב מכתב ועוד מכתב
|
|
חוצה גדר ועוד גדר
|
|
ולבסוף אימו נכנעת
|
|
היא לא מופתעת כשהאות מבשר
|
|
על מגרש המסדרים נקבע
|
|
הנער לוחם מצטיין
|
|
וכך האגדה מספרת
|
|
הוא נבחר לאיזו סיירת
|
|
שם כולם עוטים שריון
|
|
מחזיקים אמת כואבת
|
|
שם בתוך תוכו של כל אחד
|
|
גדלה פינת סתרים
|
|
ברוך הבא אחי
|
|
למועדון הלבבות השבורים
|
|
בלילות יש מארבים, מעצרים
|
|
מלחמה שפורצת מכה בפנים
|
|
כל חבר שהלך צורב מבפנים
|
|
כמו שמן רותח על יד
|
|
וכשמישהו בא לעזרה
|
|
כשמישהו מנסה להבין
|
|
הנער עונה בנימוס:
|
|
'יהיה בסדר, סוחבים'
|
|
זה בא לו בחלומות
|
|
במחשבות
|
|
זה רעב מהבטן ללכת מכות
|
|
התמכרות אל האקשן
|
|
אל הסכנות
|
|
רק להרגיש בחיים
|
|
אבל לפני שאהפוך קלישאתי אהובתי
|
|
היה חשוב לי שתדעי
|
|
|
|
כל זה אמת
|
|
הנער הזה הוא אני
|
|
נזרקתי לחיים ידיי היו ריקות
|
|
שרדתי כל אוויר דליל
|
|
מחנק בעליות
|
|
אחרי החושך
|
|
אחרי התהומות
|
|
כבר לא מפחיד אותי למות
|
|
יותר מפחיד לא לחיות
|
|
זה לכל מי שחשד בי שאני אחר
|
|
שקיבלתי את האור שלי
|
|
מן ההפקר
|
|
שהמלאכים ירדו
|
|
השתחוו אמרו אמן
|
|
הוא לא אדם רגיל
|
|
הוא סופר-מן
|
|
אז אחרי שהתרתי ספקות
|
|
הסרתי מליבי מסכות
|
|
ככה באתי אל עולם המוזיקה
|
|
בין שיכורים, קוקאין וזונות
|
|
שם גליתי חסרי ביטחון
|
|
שמפחדים מעצמם
|
|
שמכורים לכפיים
|
|
ולא מצאתי אותי ביניהם
|
|
אז נשארתי לבד בינתיים
|
|
עד שהגיעה אישה אחרת
|
|
חכמת לב, טובת עיניים
|
|
שראתה בתוכי כוח על
|
|
שהוא גם קביים גם כנפיים
|
|
שלימדה אותי שבשבר מר
|
|
מסתתרים להם גם שמיים
|
|
ולא חשוב כמה חטפתי
|
|
העיקר לא הרמתי ידיים
|
|
ולאט שיר ועוד שיר
|
|
למדתי לעצמי להסביר
|
|
שכל מה שחוויתי
|
|
נועד לי
|
|
כדי שאוכל לבסוף להבין
|
|
שרק מי שצעד באפלה ובחושך
|
|
יודע באמת מהו אור
|
|
שכל תפילה בה ביקשתי לשכוח
|
|
רק גרמה לי לשוב ולזכור
|
|
ואחרי שנפצעתי
|
|
היו לי לילות
|
|
ששאגתי מתוך החזה
|
|
התחלתי לנהל עם אלוהים חשבונות
|
|
אם תיתן לי ככה
|
|
אני אתן לך את זה
|
|
אך בסתר ליבי השבור השלם
|
|
לא היו לי ספקות
|
|
כבר לא מפחיד אותי למות
|
|
יותר מפחיד לא לחיות
|
| מעבר: |
| מעבר: מעבר: מעבר: מעבר: x4 |
|
נזרקתי לחיים ידיי היו ריקות
|
|
שרדתי כל אוויר דליל
|
|
מחנק בעליות
|
|
אחרי החושך
|
|
אחרי התהומות
|
|
כבר לא מפחיד אותי למות
|
|
יותר מפחיד לא לחיות
|
|
זה לכל מי שחשד בי שאני אחר
|
|
שקיבלתי את האור שלי
|
|
מן ההפקר
|
|
שהמלאכים ירדו
|
|
השתחוו אמרו אמן
|
|
הוא לא אדם רגיל
|
|
הוא סופר-מן
|
הודפס ב -
