אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| היה היתה גבעה אחת שטופת-פרחים, טללים הישקוה |
| היה היתה ביקתה אחת, צריף עץ יחיד במרחבים |
| עתה, בנטות צילו הזמן על זיכרונות וגעגוע |
| הן רועדות בערפל עם רוח זע בעשבים |
| ברזל ישן, גשמים וטל החלידו להב-מחרשת |
| כל הכלה והכומש שב להיות פשוט עפר |
| פתאום תחוש איך יד-הזמן על עפעפיך מגששת |
| ומניחה שנים כבדות עלי כתפך העייפה |
| בבות-עיניך עצומות |
| תקשיב עמוק אל תוך חייך |
| על גבעתך האפורה רוטט מסך הערפל |
| יחף תפסע, ומהורהר |
| על הדשאים ומעליך |
| ירחפו בנטות היום עטלפים מעוף יפה |
| תוסיף לנדוד במשעולים, רחוק מחסד-נעוריך |
| אבל קרוב מהם לנהות אל השנים הראשונות |
| אל גבעתך, אל היפה, אשריך, איש, אם אחריך |
| עוד תישאר גבעה כזאת שטופת פרחים וזיכרונות |
| בבות-עיניך עצומות |
| תקשיב עמוק אל תוך חייך |
| על גבעתך האפורה רוטט מסך הערפל |
| יחף תפסע, ומהורהר |
| על הדשאים ומעליך |
| ירחפו בנטות היום עטלפים מעוף יפה |
| מעבר: |
| בבות-עיניך עצומות |
| תקשיב עמוק אל תוך חייך |
| על גבעתך האפורה רוטט מסך הערפל |
| יחף תפסע, ומהורהר |
| על הדשאים ומעליך |
| ירחפו בנטות היום עטלפים מעוף יפה |
| היה היתה גבעה אחת שטופת-פרחים, טללים הישקוה |
| היה היתה ביקתה אחת, צריף עץ יחיד במרחבים |
