לפעמים אני חושבת, מהרהרת בעצים |
כמה טוב להם שהם בחוץ ולא כלואים בעציצים |
לו היה לי גזע רחב שוליים ומתוח |
לא הייתי מתערערת |
כמו עלה נידף ברוח |
רוח רוח, רוח בעליי, תקרר אותי כשחם יותר מדי |
גשם גשם, ישטוף הוא מעלי |
את העצבות והתוגה שדבקו בענפיי |
ואין להם ימים שלפעמים נגמר הכוח |
תמיד ימשיכו לטפס לגובה ולצמוח |
והצמרת מהודרת, נוגעת בשמיים, לו יכולתי גם אני |
להסתפק באור ומים |
רוח רוח... |
אבל אני לא עץ, לא ברוש ולא אשוח |
אז תחזיק אותי חזק חזק שלא נעוף ברוח |