פתיחה: |
מתי בכלל קיבלתי את עצמי |
מתי למדתי או הקשבתי, רק הזנחתי את עצמי |
כמה התגוננתי, התלוננתי, התחשבנתי |
הסתכלתי במראה והתעצבנתי |
אובססיבי לפגמים שבי |
תמיד רואה את השלדים את הצדדים הלא הטובים שבי |
חלומות מפוספסים |
רגשות מסוכסכים |
גדלנו דור של מתוסבכים, לא יפים לא מוצלחים |
ולמה מבפנים אנ'לא מרגיש טוב |
שאני הזוי, ואני דפוק, אנ'לא מספיק טוב |
אף פעם לא רגוע, אף פעם אין לי נחת |
אף פעם לא עוצר ומקבל את עצמי, ככה |
בדיוק בדיוק כמו שאני |
ככה זה טוב |
שאני שלם, לא חסר בי דבר |
ומותר לי אותי לאהוב |
מעבר: |
אומרים שהדור שלנו באמוק של דפיקות |
דרמות של בדידות, או טראומות מילדות |
סוחבים על עצמנו הרבה יותר ממה שהלב דורש |
ושהכל קורס, האגו עוף דורס, שרק הורס לנו |
דרכים נותרו מסובכות |
כשאני כל הזמן נכנע לבריחות והנחות |
הלילות הארוכים, השתיקות המביכות |
אני אוהב אני שונא, אני דבר והיפוכו |
כשצריך לשתוק צורח, כשצריך לפרוק שותק |
או מתגונן כמו דפקט חסר ביטחון ולא מתאפק |
מי ששלם עם עצמו, לא חייב להיות צודק |
ואדם צועק את שחסר לו - לא חסר לו, לא צועק |
לא דואג, ולא לועג לסובבים אותו |
מקיף עצמו באנשים שאוהבים אותו |
לא נפגע מכל מילה ולא קונה כל הבטחה |
לא מונע מחוסר ביטחון או השלכה |
בדיוק בדיוק כמו שאני |
ככה זה טוב |
שאני שלם, לא חסר בי דבר |
ומותר לי אותי לאהוב |
מעבר: |
אני לא יכול לשקר לעצמי, ולהיות מישהו אחר |
מגיע לי להיות שלו, מגיע לי יותר |
לא להתפשר על קשר לא להיות תמיד זה ש |
לוקח הכל ללב ואף פעם לא משחרר |
כל אחד והבריחה שלו |
ואני נרקומן של מבוכה, ליצן ללא מנוחה |
שליטש את התבוסה... |
והפך את הקומפורט זון לממלכה שלו |
מה אם לא אגשים את אותו חלום נשגב |
ואולי כולם מסתלבטים עליי מאחורי הגב |
שאנלא מספיק חכם לא מספיק יפה... |
לא מגניב, ולא בלב העניינים |
אולי האושר הוא בחירה |
ורק אתה מחליט מה טוב, מה רע, את גודל הצרה |
לצאת מעבדות לחירות ולהסיר את הגזרה |
כי יש ברירה, כי יש ברירה |
אני מסרב לחזור ללופ הזה, לאותו מבוי סתום |
זה לא היעד זה הדרך, יש לי דלק יש כיוון |
לא חולם להיות המלך לא חולם להיות כלום |
רק להיות עצמי |
סיום: |