על מנת להדפיס שירים יש להתחבר או להירשם קודם
שולי רנד - המשורר
מחבר ומלחין: שולי רנד
|
אדוני המשורר מלוא כל העיר כבודך
|
|
אתה זוכר איך נפגשנו בלב הבריכה
|
|
שחיתי לאט, שחית מהר חזה מתוח
|
|
כיאה למשורר
|
|
עצרנו לפוש, גלגלנו דיבור
|
|
על טמא וטהור, על מותר ועל אסור
|
|
תענוג לדבר איתך רב מג של מילים
|
|
מה כבר אמרתי ששברת את הכלים
|
|
זאת הייתה דעתי לא הייתה לי
|
|
ברירה, בינינו לפתע תהום נפערה
|
|
אני הצבעתי לשמיים, אתה צללת
|
|
במים, ואמרת לא, אני אמרתי כן
|
|
ואם אמרתי יש, אתה צחקת אין
|
|
אתה בטח זוכר אותו בוקר אומלל
|
|
שנינו צנחנו על אותו הספסל
|
|
טחנתי סיגריות, קילפת אגס
|
|
כל אחד מאיתנו בעלבונו מכונס
|
|
איך שוב נקלענו לאותה השיחה
|
|
על מותר האדם ואם יש השגחה
|
|
אתה רב מג של מילים, לא היינו כוחות
|
|
הפעם זה כמעט נגמר במכות
|
|
זאת הייתה דעתי לא הייתה לי
|
|
ברירה, בעיניך ראיתי פתאום אש זרה
|
|
אתה גיכחת לשמיים, אני לא הרמתי
|
|
ידיים, כשאמרת לא, צעקתי כן
|
|
בטח שיש, אתה צעקת אין
|
|
הלילה ההוא בבית החולים, אתה
|
|
היית מלופף צינורות מבהילים,
|
|
על קצה הכיסא ישבתי בלאט,
|
|
נשמת כבד דיברנו מעט
|
|
בינינו אימה בחדר צללים, היו לי
|
|
תחושות לא היו לי מילים,
|
|
עיניך תלויות בי גדולות ורכות,
|
|
שנינו ביחד התחלנו לבכות
|
|
שנינו ראינו אותה התמונה
|
|
מעל לראשך מוטלת שכינה
|
|
ופחד נורא ואיום כשאתה נרעדת פתאום
|
|
והתחננתי לא, אתה ידעת כן
|
|
סע לשלום, אתה ענית אמן
|
|
|
|
מעבר כמו הפתיחה
|
|
שחר פרץ לבית החולים
|
|
לעצב כזה לא היו לי כלים
|
|
ידידי המשורר זכרונך לברכה
|
|
נוח בשלום תהא שלמה מיתתך
|
הודפס ב -
