הו, מארגו אשיר לך זמר על ימים יפים |
אליליה שלי בצמר ובכפכפים |
הפרחים בצד הדרך לו יכלו לצעוק |
אחרייך כל הדרך שרו עוד ועוד |
את יפה כמו המדונה כך לחשתי לך |
ואם זה קצת לא נכון אז אלוהים יסלח |
אך בעצם לא איכפת לי גם אם לא יסלח |
מקומי בשאול שמור לי כי אני פרחח |
כשהלכה להתפלל היא עם שקיעה של פז |
ואני את שתי שפתייה איך נשקתי אז |
היא אמרה אולי תפסיק אין לך בושה |
וליטפה לי קצת הראש הן כמו כל אישה |
אז אמרתי לה בינינו זאת ההזמנדות |
אלוהים ייסלח לשנינו לך ולי לחוד |
אך בעצם לא איכפת לי גם אם לא יסלח |
מקומי בשאול שמור לי כי אני פרחח |
היא הביטה בי רועדת, ביישנית הייתה |
שזללתי פרי גן עדן תחת חולצתה |
היא אמרה: אולי תפסיק אין לך בושה |
וליטפה לי קצת הראש הן כמו כל אישה |
שמלתה בסוף קרעתי בלי שום כוונות |
אלוהים וודאי יסלח לי לא יכולתי עוד |
אך בעצם לא איכפת לי גם אם לא יסלח |
מקומי בשאול שמור לי כי אני פרחח |
כשאיבדתי את מארגו כל עולמי אבד |
ומייד אותה השיאו לקצב אחד |
יש לה כבר שלושה בנים ותינוק שובב |
הצורחים כל הימים ורוצים חלב |
אלוהי האהובים תסלח לי ורחם |
אך אני אותה ינקתי זמן רב לפניהם |
אך בעצם לא איכפת לי גם אם לא יסלח |
מקומי בשאול שמור לי כי אני..... פרחח |