פתיחה: |
הרצל וכל האדונים הנכבדים |
בבאזל יסדו את מדינת היהודים |
וולפסון ונורדאו ואוסישקין התוסס |
ומוצקין וכל הצירים של הקונגרס |
וולפסון הביא למדינה את הכספים |
נורדאו נתן את הפרסום והכבוד |
אוסישקין נתן את המרץ של הדור |
וביאליק נתן את "אל הציפור" |
רק הרצל הלך שם דווה וכואב |
כי הרצל נתן למדינה את הלב |
מעבר: |
הוא רץ ודאג ונאם ונדחף |
מן המזכיר אל השר |
מן המיניסטר אל הגראף |
האמין כתינוק בכל מה שהוא בדה |
ואמר "אם תרצו אז אין זו אגדה" |
נסע לסיני, לגליל וליהודה |
בדק את הקרקע ואת כלי העבודה |
חצה את הים ועל פרד הוא דהר |
במקווה ישראל הוא פגש את הקיסר |
ואז לפני וילהלם הוא חש פתאום כאב |
כי שוב היה צריך לפתוח את הלב |
מעבר: |
הוא לחם במונטיפיורי |
וברוטשילד הוא נזף |
והשקיע בקונגרסים את כל חסכונותיו |
בבית הוא הניח אישה וילדים |
שחשו על גבם את צרת היהודים |
לכלך הוא את ידיו ולא חש עצמו קטן |
בקשישים שילם ונפגש עם השולטן |
כי אחרת איך עבדול חמיד השני |
היה מתמצא בעניין הציוני |
הוא היה קצת בנימין והיה קצת זאב |
אך אפילו לשולטן הוא הציע את הלב |
מעבר: |
ובסוף כשראו שישנה כבר התחלה |
הוא נדרש לשלם את מחיר התהילה |
אחד דרש את הכספים והחובות |
אחד דרש את הפרסום והכבוד |
אחד דרש מהפכה, אחד שוויון |
אחד דרש מיד את כל ציון |
והרצל, שכלום לא נשאר לו בחייו |
נתן את הלב ועצם את עיניו |
ואחר כך כל האדונים הנכבדים |
בכו על חוזה מדינת היהודים |
להקת גייסות השריון - שירים נוספים |
|
שירים נוספים מהקטגוריה לא הוגדר |
|