לפעמים שהולך לבדי שם |
ברחוב הראשי של ליבך |
משתדל לא ללחוץ לא לגעת |
בקווים שיוצרים את דמותך |
ולמרות שרציתי אחרת, |
ולמרות שהגשם יורד |
לפעמים את יודעת, כשהרוח נוסעת |
הרקיע נראה כה אחר |
כשהיד שוב נוגעת ועובר בי הרעד |
אז הלב, לא מרשה לשחרר ולוותר |
לפעמים שיושב לעת ערב |
ושומע רצון מתנגש |
על שפתי מתנוססת אחרת |
בעיני מתחדד הכאב |
ולמרות שחשבתי אחרת |
ולמרות שהרגש בודד |
ענפי הרחוב כבו, הקווים הטשטשו |
מעבר: |
x4 |
כשהיה לך הלבן שבי |
כמעט דהה, כמעט דהה |