פתיחה: |
קחי את הנשמה שלי ושימי על צלחת |
אני נותן ואת יודעת איך לקחת |
את מסובבת את הכפתורים הנכונים |
המציאות מכה לי בפנים |
כי ואלה כן אכפת לי מה שאנשים אומרים |
מתחיל להימאס עלי מצעד התירוצים |
ומסביבי אני שומע אלף סיפורים |
בלילות את גומרת אצל אחרים |
זוכרת שנפגשנו אז במסיבה |
ציפיתי שנראה לכולם מה זאת אהבה |
רציתי לנשק אותך בפה כדי להראות חיבה |
אבל את הפנת לי את הלחי הקרה |
ולא הבנתי איך מכל האנשים |
דווקא בגללך אני נפלתי לקרשים |
איך בן אדם שאני כל כך אוהב |
יכול לגרום בתוך שנייה לכאב עמוק בלב |
כמה שניסית |
לא בכית אפילו לא דמעה אחת |
אף פעם לא רצית |
להשאיר מקום קטן בלב שלך |
בסוף אני גיליתי את האמת |
כי לשקר אין רגלים הוא יודע איך לצאת |
וכמה שניסית להסתיר |
ההודעות היו בטלפון והכתובת על הקיר |
עכשיו צריך להיות חזק |
לגרום להגיון לנצח את הרגש במשחק |
אני אומנם אוהב אותך |
אבל יודע שלהיות רחוק ממך אני מוכרח |
כמה שניסית |
לא בכית אפילו לא דמעה אחת |
אף פעם לא רצית |
להשאיר מקום קטן בלב שלך |
כמה שניסית |
לא בכית אפילו לא דמעה אחת |
אף פעם לא ראית אותי הולך ונעלם |
אותי הולך ונעלם |
מעבר: |
כמה שניסית |
לא בכית אפילו לא דמעה אחת |
ואף פעם לא רצית |
להשאיר מקום קטן בלב שלך |
כמה שניסית |
לא כאב אפילו לא דמעה אחת |
אף פעם לא ראית אותי הולך ונעלם |
אותי הולך ונעלם |