היה היתה גבעה אחת שטופת-פרחים |
טללים הישקוה |
היה היתה בקתה אחת |
צריף עץ יחיד במרחבים |
עתה, בנטות צילו הזמן על זיכרונות |
וגעגוע |
הן רועדות בערפל עם רוח זע |
בעשבים |
ברזל ישן, גשמים וטל החלידו לה |
מחרשת |
כל הכלה והכומש שב להיות |
פשוט עפר |
פתאום תחוש איך יד הזמן על עפעפיך |
מגששת |
ומניחה שנים כבדות עלי כתפך העייפה |
בבות עיניך עצומות |
תקשיב עמוק אל תוך חייך |
על גבעתך האפורה רוטט מסך הערפל |
יחף תפסע, ומהורהר (יחף תפסע) |
על הדשאים ומעליך (ומעליך) |
ירחפו בנטות היום עטלפים מעוף יפה |
תוסיף לנדוד במשעולים, רחוק |
מחסד-נעוריך |
אבל קרוב מהם לנהות אל השנים |
הראשונות |
אל גבעתך, אל היפה, אשריך, איש |
אם אחריך |
עוד תישאר גבעה כזאת שטופת פרחים |
וזכרונות |
בבות עיניך עצומות |
תקשיב עמוק אל תוך חייך |
על גבעתך האפורה רוטט מסך הערפל |
יחף תפסע, ומהורהר (יחף תפסע) |
על הדשאים ומעליך (ומעליך) |
ירחפו בנטות היום עטלפים מעוף יפה |
מעבר: |
אההההה אווווווו אהההההה |
אההההה אווווווו אהההההה |
בבות עיניך עצומות |
תקשיב עמוק אל תוך חייך |
על גבעתך האפורה רוטט מסך הערפל |
יחף תפסע, ומהורהר |
על הדשאים ומעליך |
ירחפו בנטות היום עטלפים מעוף יפה |
מעבר: |
x2 |
היה היתה גבעה אחת שטופת-פרחים |
טללים הישקוה |
היה היתה בקתה אחת, צריף עץ יחיד |
במרחבים |