אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| פתיחה: |
| ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף |
| בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו |
| כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל |
| בהתפרש המחנה אשר דינו |
| להיות שופך דם האדם ומגינו |
| ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע |
| ליל רוב מלאכות חופזות, |
| ליל אד מן הדוודים |
| ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח |
| בבניינה של ממלכה, ליל נדודים |
| ניצב פרוש על היחיד והגדודים |
| מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע |
| היה נשקף פתאום מראה המלחמה |
| כמו הווי צוען, חבוי יתד וחבל |
| בו חירותם של מסעות וחירומם |
| בו הכלים והחוקות בעירומם |
| ליל חניה, ליל זמר |
| בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרק |
| שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו |
| ורק הזמר הנפוץ, שלא דבר ערך |
| ולא שכיית חמדה הוא, יישאן במלוא |
| צווחת צבעיו החריפים על חלילו |
| על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח) |
| ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל |
| אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה |
| של השירה, אבל אומר בקול גדול |
| בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול |
| ליל חניה, ליל זמר |
| עת מלחמה גם צלם הדברים האלה |
| היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה |
| עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב |
| נפשו של דור, גם בשדה זרועה |
| לזכור, לא רק לרע, ימי רעה |
| גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד |
| כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים |
| כל זה מתל ומגדות נחל יהיה |
| עולה ביעף ושב נקטע בילל |
| של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל |
| של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל |
