רוחות חמות נשבו בינות עצי האורן |
ורחש ממטרות עלה מן השדות |
בתוך שער ראשה הלבינה הציפורן |
וכף ידה קטנה הלבינה בידו |
בשביל אל הבריכות פסעו שלובי ידים |
וכוכבים נשרו למים עם הטל |
ותן בודד צחק הרחק בתוך הליל |
והיא אמרה: אתה כל כך יפה, חייל |
מעבר: |
והיא אמרה לו: הן מחר תצא לדרך |
את תרמילך ארזתי שאותו תיקח |
לא שמתי בו מכתב, לא פרח למזכרת |
הן אם תזכור - תזכור, |
ואם תשכח - תשכח |
ועת חזרו בשביל מן הבריכות עם שחר |
דמעות הטל נתלו גדולות |
על קני הסוף |
והוא את כף ידה אחז ביד בוטחת |
והיא הביטה בו מתוך מסך שקוף |
מעבר: |
והוא אמר לה: ילדתי אני אחזור עוד |
גם אם רחוק אלך, ליבי נשאר איתך |
והיא החזירה לו בלאט את הציפורן |
הן אם יזכור - יזכור, |
ואם ישכח - ישכח |
והוא הלך לקרב עת החמה הנצה |
ולא חזר משם ימים רבים כל כך |
והיא יודעת שהוא לא יחזור לנצח |
והיא עוד מתפללת שהוא רק שכח |
סיום: |