להקת הנח"ל

המידע נלקח מ - ויקיפדיה: לערך | לרשימת התורמים
להקת הנח"ל היא הלהקה הצבאית הידועה והמצליחה מבין הלהקות הצבאיות והראשונה שהוקמה בצה"ל.
הלהקה, שנחשבת לממשיכת הצ'יזבטרון, בלטה בתרומתה הרבה לזמר
העברי בביצוע שירים רבים מפי מיטב היוצרים בארץ,
והוציאה מבין שורותיה עשרות זמרים ובדרנים ידועים.

שנות החמישים
להקת הנח"ל הוקמה ב-3 בנובמבר 1951, מתוך חברי תנועות הנוער
וגרעיני הנח"ל ביוזמתו של זאב חבצלת, קצין החינוך הראשון.
על מקימיה נמנו גיורא מנור (כמפקד הלהקה), יוסי בנאי,
יונה עטרי, דרורה חבקין, אבא פורמן, גאולה גיל, עזריאל פולני,
אסתר גרינברג ושמואל שי, שהעלו את תוכניתה הראשונה של הלהקה,"מיריק מסתדרת".
מנהלה המוזיקלי היה דובי זלצר, שלאחר מכן הלחין ללהקה את שיריו הראשונים, ביניהם "הורה האחזות".
הלהקה הופיעה בפני חיילים, אך לא הקליטה תקליטים.
בין שירי ההרכב הראשון היו "נאחז בכל משלט", "הורה היאחזות", "יא ירח" ו"הורה ממטרה".
החזרה הגנרלית של הלהקה, שהתקיימה באולם קולנוע דל מראה ברמת השרון,
כמעט הייתה גם שירת הברבור שלה.
על הבמה ניסתה הלהקה להציג קומדיה, שבלשון המעטה לא הצחיקה את קציני המטה שהיו נוכחים באולם.
"מה אתם רוצים מהם ? התוכנית הראשונה של הצ'יזבטרון הייתה הרבה יותר גרועה !",
אמר חיים חפר שנכח גם הוא בהופעה וכך הציל את הלהקה מפירוק.

המחזור השני של הלהקה כלל את חיים טופול, נחמה הנדל, עליזה קאשי, אורי זוהר וגבי עמרני,
היה זה שגם הקליט את שירי הלהקה החדשים והישנים, ופרסם אותם מחוץ לגבולות צה"ל.
שירי הלהקה באותה התקופה, שאת רובם הלחין ועיבד משה וילנסקי,
זכו לפופולריות בקרב הציבור הרחב, בהם: "יא משלטי", "רחל רחל",
"הורה נתגבר", "תותחים במקום גרביים", "כיתה אלמונית", ו"הוא לא ידע את שמה".

המדריך הקולי של הלהקה באותם הימים היה יוסי ואלד,
שהלחין ללהקה את ההורה הרביעית והאחרונה שלה, "זיע זיע לא נזיע".
שלוש ה"הורות" האחרות היו "הורה היאחזות", "הורה ממטרה" ו"הורה נתגבר".

ב-1956, עם כיבוש חצי האי סיני בעת מבצע קדש, הקליטו חברי
הלהקה בחופזה שיר שהפך לסמל המלחמה, "מול הר סיני", שכתב יחיאל מוהר והלחין משה וילנסקי.
בשנתיים הבאות הועלו התוכניות "עד מאה ועשרים" ו"צריך לחיות".

בשנים 1958 ו-1959 הועלו התוכניות "לא לצאת מהכלים" ו"בדרך כלל",
בהן כיכב אריק איינשטיין והשתתפו יהורם גאון,
גבי אלדור, עליזה רוזן, גברי בנאי, ישראל פוליאקוב, חנן גולדבלט והאקורדיוניסט עמי גלעד.
הלהיט הגדול של הלהקה בתקופה זו היה "רוח סתיו".
במאי הלהקה היה יוסי בנאי והכוריאוגרפית הייתה נעמי פולני.
שנתיים לאחר מכן אספה פולני חלק מבוגרי הלהקה והקימה את להקת התרנגולים.
הלהיטים משנים אלו היו: "12 טון", "אחד גבוה ושניים קטנים",
"חופשה באדום","דינה ברזילי" ("ילקוט השירות"), "ויו יו גם".

תוכניות הלהקה בשנות החמישים היו: "האגדה על המ"כ הרע",
"חוליות בידור", "טעות לעולם חוזרת", "נח"ל ונחלה", "העיקר שנפגשים", "שמור על הגבול",
"בין מגל וחרב", "מה בוער", "עד מאה ועשרים", "צריך לחיות", "לא לצאת מהכלים" ו"בדרך כלל".

בין היוצרים שכתבו ללהקה בשנות החמישים אפשר למצוא את משה וילנסקי,
חיים חפר יחיאל מוהר, סשה ארגוב, זאב חבצלת, דידי מנוסי ואפרים קישון.
קישון היה זה שהביא ללהקה את "סאלח שבתי", דמות שהייתה מזוהה עם חיים טופול במשך שנים רבות.

תקופת הזוהר בשנות השישים והשבעים
ב-1963 העלתה הלהקה את התוכנית המצליחה "שמש במדבר",
שבה הוצג הדור החדש של חברי הלהקה: עליזה יצחקי,
רונית כץ, אתי מזרחי, טוביה קוזלובסקי (צפיר) ואקורדיוניסט הלהקה, יאיר רוזנבלום.
מתוכנית זו זכורים שירים רבים, ביניהם "מחר", "עוד לא אכלנו", "מטרייה בשניים" ו"מחבואים".
את כל שירי התוכנית כתבה נעמי שמר.
לפני ההצלחה הגדולה ב"שמש במדבר", העלתה הלהקה כמה תוכניות מוצלחות פחות,
כ"זה נח"ל זה?", "היאחזות בחלל" ו"טיפת הדבש".
שתי התוכניות האחרונות הנפיקו מספר קטן של להיטים,
ביניהם "שיר השומרות", "ענת" ,"פרחים ונערות" ו"ספינת הקפיטנים".
הסיבה העקרית לחוסר ההצלחה של שלושת תוכניות הללו, נעוצה בעובדה שבאותה התקופה
פעלו שני הרכבים מוצלחים באזרחות, שכללו בוגרי להקות צבאיות: בצל ירוק והתרנגולים.
שתי להקות אלו זכו להצלחה בעיקר בגלל הדמיון הרב להרכבים הצבאיים שמהם הגיעו חבריהם.

טוביה צפיר, עליזה יצחקי, ודני קוליש נשארו גם לתוכניתה ה-18 של הלהקה,
"בפעם ה- 18" (1964), ואליהם הצטרפו חברי להקה חדשים כאבי קורן וחנן יובל.
התוכנית לא זכתה להצלחה, והשיר היחיד הזכור ממנה הוא "חופשה רבע שנתית",
אשר היה השיר הראשון שהלחין יאיר רוזנבלום.
שירים נוספים בתוכנית זאת היו "ניגון שלדי הקוצים", "סלח המפקד" ו"הכתבניות".
שנה מאוחר יותר הועלתה התוכנית "מהנח"ל באהבה", שהייתה אחת המצליחות ביותר של הלהקה בשנות השישים.
בין החיילים החדשים של הלהקה התבלטה שולה חבינסקי (חן),
שביצעה להיטים כמו "הוא לא כל כך חכם" ו"אחד חולמני" (דואט עם טוביה צפיר).
להיטים נוספים שהופיעו בתוכנית היו "סרנדה לעדה", "משה משה" (סולו של מנחם זילברמן) ו"גוונים".
השירים "ארבע אחרי הצהריים", "הוא לא כל כך חכם"
ו"משה משה" מתוכנית זו היו שלושת השירים הראשונים שכתב יורם טהרלב ללהקות הצבאיות.

לפני מלחמת ששת הימים עלתה תוכניתה ה-20 של הלהקה,
"הנח"לאים באים הנח"לאים באים", אשר נמשכה גם לאחר המלחמה.
יאיר רוזנבלום היה אחראי על העיבודים וההדרכה המוזיקלית,
דני ליטאי עזר לו בחרוזים והעמדת הפזמונים, ויוסי בנאי, בוגר הלהקה, היה אחראי על בימוי המערכונים.
שולה חן, ששי קשת, מוטי פליישר, אבי קורן, מנחם זילברמן, ושלום חנוך עמדו
כולם בחשיכה עטורי כפפות לבנות, ובאור זרחני שהפך את ידיהם לכנפיים שרו את "אילו ציפורים".
בין הלהיטים הנוספים שהושרו בתוכנית היו גם "גשם בוא", "ישנן בנות","הייתי נער" ו"הללויה".

יאיר רוזנבלום ודני ליטאי היו אחראים גם לתוכניתה ה-21 של להקת הנח"ל,
תוכנית ללא שם מוגדר אך עם שירים שהפכו ללהיטים,
עם חברים שחלקם ותיקים וחלקם חדשים בלהקה, ועם במאי מערכונים מיוצאי הלהקה - יהורם גאון.
התוכנית הוכנה בזמן שיא של כמה שבועות ספורים,
במקום התוכנית "הפרוטה והירח" שנגנזה לאחר הצגת הבכורה.
את התוכנית הגנוזה ביימה נעמי פולני, כמיטב המסורת של ה"תרנגולים", שזכתה להצלחה גדולה בתחילת העשור.
הקהל של אחרי מלחמת ששת הימים לא התחבר לכוריאוגרפיה הפיוטית,
התוכנית ירדה, ודני ליטאי הוקפץ מחופשה כדי להציל את הלהקה.
רבים זוכרים את התוכנית בשם "קרנבל בנח"ל",
על שם הלהיט הגדול ממנה, אך היו בה להיטים נוספים כמו "שלווה",
"בשמלה אדומה" ו"החיים היפים" (סולו של מוטי פליישר ואופירה גלוסקא).
לתוכנית זו הכניס רוזנבלום צלילי אורגן (של יובל חבצלת האקורדיוניסט
הווירטואוז שהתמודד עם הכלי האלקטרוני החדש בהצלחה) וגיטרה חשמלית (של דני סנדרסון),
שהחליפו את האקורדיון הישן וסימנו עידן חדש בלהקה, של מוזיקת פופ המתחברת יותר למגמה המוזיקלית בעולם.
על חברי הלהקה נמנו גם עמוס טל שיר (מפקד הלהקה), מנחם זילברמן, אופירה גלוסקא ומירי אלוני.
בזמן החזרות לתוכנית, המשיכה אופירה גלוסקא, ששירתה קודם לכן בצוות ההווי של הנח"ל,
להופיע במסגרת הצוות עם הלהיטים "חורשת האקליפטוס", "זמר שכזה" ו"באביב את תשובי חזרה".

מירי אלוני הייתה כוכבת התוכנית ה-22 של הלהקה,
"בהיאחזות הנחל בסיני", או בשמה המקורי "שא לשלום" (1970), עם קטעי הסולו שלה ב"הבן יקיר לי",
של משפחת החזנים לבית מלבסקי, או ב"שיר לשלום" אשר גרם לוויכוחים לא מעטים.
ההתנגדות לשיר באה בעיקר מצד אלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי,
שטען כי הוא שיר תבוסתני המחלל את זכר המתים ועלול להוריד את המוטיבציה של החיילים.
הוא אסר על הלהקה להופיע בשיר זה, אך לאור הפופולריות המואצת שהשיר תפס, שרו אותו חברי הלהקה כהדרן.
שירים ומערכונים נוספים בתוכנית היו שיר הנושא של התוכנית
"בהיאחזות הנח"ל בסיני", וכמו כן גם "אנחנו ואתם", "שיר רחוב", "טרנטלה",
"סלח המפקד", "ננס וננסת", "שיר הש.ג" ומערכון הטלפון בו השתתפה כוכבת התוכנית מירי אלוני.
תוכנית זו כללה בתוכה את עמוס טל שיר וכמו כן גם את גידי גוב,
ירדנה ארזי, אפרים שמיר, יובל חבצלת,רותי הולצמן, לאה לופטין, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק,
תמי עזריה, מאיר פניגשטיין, אמוץ ברונטמן, טלי גולדברג, שמעון ויצמן, איציק בן מלך ויובל דורי.
למעשה תוכנית זו של להקת הנח"ל היוותה
את הבסיס לשני הרכבי הבידור הגדולים בהמשך שנות השבעים הלא הם להקת כוורת ושלישיית שוקולד מנטה מסטיק.

במאי 1972 יצאה תוכניתה ה-23 של הלהקה, "הפלנ"חניק", הפקה גרנדיוזית במונחי הימים ההם,
שהוקדשה למלאת 30 שנה לפלמ"ח. קצין החינוך של הנח"ל, סא"ל זאב פלג, כתב בתוכניה:

"הרגשנו כי זכינו להעמיד הפעם תוכנית בלתי שגרתית,
קצת יותר רצינית ומחייבת שיתוף והזדהות מסוימת מצד הקהל.
חפצים אנו כי הנוער המתחנך בשורותינו יספוג אותו משב רוח נעים והתמים,
ואותה אחוות הרעים והנכונות להקרבה אשר אפיינה את דור הפלמ"ח בשעתו ואת צה"ל כיום". 
בני נגרי על ההדרכה המוזיקלית ודני ליטאי על הבימוי והכוראוגרפיה
היו אחראים על "הפלנ"חניק", שהורכבה למעשה משני חלקים.
החלק הרציני, שהוקדש לימי הפלמ"ח, כלל שירים כמו "בלדה על יצחק שדה", "הרעות",
ו"נאום תשובה לרב חובל איטלקי". החלק הקליל שהעלה אגדות ילדים והעלה הרבה הומור וסאטירה,
כלל ביצוע הומוריסטי לאגדת "זהבה ושלושת הדובים" בסגנון הגשש החיוור,
ונכללו בו גם שירים דוגמת "מי היה החולם". על חברי הלהקה נמנו שמעון ויצמן,
אפרים שמיר, גידי גוב, ירדנה ארזי, איציק בן מלך, ענת גוב, יהודה עדר, דורית שדה, ראובן גבירץ,
נעמי כפרי,יובל דורי, מוטי מורל, דני פאר, ריבה שכטר, צבי בומס, יצחק (איקה) שדה וחיה פיק.
"הפלנ"חניק" הייתה התוכנית הגדולה האחרונה של הלהקה, שחתמה את תקופת הזוהר שלה.

 בשנת 1974 הועלתה תוכנית נוספת ללהקת הנח"ל,
"סיפורה של להקה" (תוכנית 24) שסיפרה את תולדותיה של הלהקה וחגגה יובל להקמת הנח"ל.
אסתר שמיר, מיקי קם, איציק גייר,גורי סגל,
התזמורת: יהודה עדר, אריק רודיך, איתן גדרון, רון פיש, שגיא קרפ ואחרים עשו כמיטב
יכולתם תחת הדרכתו של דני ליטאי, והעלו תוכנית שזכתה לשבחים רבים, אך נשכחה במשך השנים.
השיר הזכור ביותר מהתוכנית הוא חידוש ללהיט הלהקה משנות החמישים,
"ויו יו גם", בביצוען של אסתר שמיר, מיקי קם ומלי מאיו.

להקת הנח"ל המשיכה להופיע עד שנת 1978,
ולהעלות תוכניות שהתבססו בעיקר על להיטי הלהקה משנות החמישים והשישים.
בין חברי הלהקה באותן שנים ניתן היה למצוא את
שלומית הגואל, רחלי חיים, מילי מירן, ענת טופול וחני נחמיאס.
בין התוכניות שהעלתה הלהקה עד פירוקה היו "ישן וגם חדש",
"שלושים שנות זמר" (עם כל הלהקות הצבאיות מחזור 78') "בצל ירוק" ו"בן-גוריון".

ההופעה האחרונה של להקת הנח"ל התקיימה ב-29 באוקטובר 1978 בבית הצנחן.

שנות השמונים - התחדשות
על פי החלטת הרמטכ"ל רפאל איתן, פורקו בשנת 1978 כל הלהקות הצבאיות, בהן להקת הנח"ל.
הלהקה חזרה לפעול ב-1985, כשהוחלט בצה"ל להחזיר את הלהקות במתכונת מלאה.
היא העלתה את התוכנית "התחדשות",
בה בלטו הלהיטים "שרית הספרית", "התחדשות אחרת", "שיר הסלנג" ו"אל הנח"ל".
במסגרת שידורי ה"שירותרום" של גלי צה"ל,
הקליטה הלהקה עם ירדנה ארזי את השיר "דרישת שלום", שהצליח גם הוא.
בין חברי המחזור היו דפנה דקל, ראובן לביא, ואילן ליבוביץ'.

תוכניתה הבאה של הלהקה שנקראה "תל אביב אינה מודאגת",
הציגה את חבריה החדשים של הלהקה כמו יואב צפיר, איילה אשרוב, אביטל פסטרנק,
שי זורניצר ומומי לוי והמשיכה לשחרר להיטים כמו: "שש עשרה שבע עשרה" ו"תל אביב אינה מודאגת".
שירי התוכנית הזאת והתוכנית הקודמת, הועלו על גבי תקליטים וזכו להצלחה גדולה.

שנה לאחר מכן פורק מחזור הלהקה, אשר כלל את אורן שבו,
שרון חזיז, דנה ברגר, תומר שרון ויואב צפיר, מאחר ואחדים מהם נמצאו מעשנים חשיש.

בין התוכניות הבאות שהעלתה הלהקה היו "התחלות" ו"נח"ל 90".
"התחלות" כללה שירים של המחזאי חנוך לוין וה -
להיט הזכור ממנה הוא השיר "דג מלוח ותה" שביצע יואב צפיר לפי לחן של קורין אלאל.
שנה לאחר מכן, בתוכנית "נח"ל 90", בצעה הלהקה את "בנייך מרחוק", שיר השירותרום של אותה שנה.
השיר זכה להצלחה ואף הופק לו קליפ, שבחלקו צולם בשדה התעופה, עם העולים החדשים שהגיעו ארצה.

משנות התשעים ואילך, לא הצליחה הלהקה לבלוט בשירים חדשים,
ורוב הופעותיה התבססו על עיבודים לשירים של זמרים מוכרים.

צוות הווי של הנח"ל
בצמוד ללהקת הנח"ל פעל גם הרכב נפרד, צוות הווי של הנח"ל.
צוות הווי זה פעל עוד משנות החמישים, ואחד מכוכביו היה מנחם לייזרוביץ', לימים רן אלירן.
באותן השנים הייתה נחמה הנדל חברה בלהקת האם,
ובהופעות המשותפת הכירו השניים, היכרות שהובילה לאחר שחרורם להקמת הצמד "רן ונמה".

תפקידו המקורי של הצוות היה לעבור ממשלט למשלט
ומבסיס לבסיס על מנת ללמד את החיילים את שירי הארץ. המדריך של הצוות היה יוסי ואלד,
שעבד גם עם להקת הנח"ל באותן השנים, והוא זה שצירף לצוות חייל צעיר בשם שייקה פייקוב.
לצוות ההווי עדיין לא היה חומר מקורי משלו בתקופה זאת.

במשך השנים, צוות הווי של הנח"ל, כשאר צוותי ההווי, התבסס על קולותיהם של חבריו ופחות על תנועה,
תפאורה ותלבושות, כאשר החומר שביצע הפך להיות מקורי.
במשך שנים פעל צוות ההווי בצילה של להקת הנח"ל, ורק לקראת סוף שנות השישים זכה להכרה אזרחית.
בשנת 1968 העלה הצוות את התוכנית "כמה טוב".
צילה דגן, אופירה גלוסקא, רותי בן אברהם ואחרים היו חברי
הצוות שביצעו להיטים כמו "חורשת האקליפטוס", "גשם ראשון", "באביב את תשובי חזרה",
"מלאך מסולם יעקב", "זמר שכזה" ו"כמה טוב". תקליט התוכנית זכה להצלחה גדולה.
גם התוכניות הבאות של הלהקה, "חופשה דמיונית" ו"כל שהיה בנינו",
זכו להצלחה והנפיקו להיטים תקופתיים רבים כמו "הפכפך כאביב",
"אהבות הפרחים", "יום יפה", "אוניית הסתיו", "כל שהיה בנינו", "הי דו די דה" ו"יש פרחים".
בין חברי הצוות בשתי תוכניות אלו ניתן למצוא את האחים פיני ויזהר כהן, נגה אשד וכרמלה גזית.
לאור הצלחת התקליט "כמה טוב", יצאו שירי שתי התוכניות בחברת התקליטים
"הד ארצי", אך לא זכו להצלחה לה זכה "כמה טוב".
יזהר כהן נשאר גם לתוכנית הבאה של הצוות, שצומצם לשלושה זמרים בלבד,
אשר ביצעו, בין היתר, את הלהיטים "בוקר טוב" ו"היונה".
חברות הצוות הנוספות היו ציפי זרנקין וחני מולדובין.
צוות הווי של הנח"ל פורק אחרי מלחמת יום הכיפורים.

חברי להקת הנח"ל הידועים
בין חברי הלהקה הידועים לאורך השנים נמנים:
יוסי בנאי, יונה עטרי, דובי זלצר, גאולה גיל,
שמואל שי, דרורה חבקין, חיים טופול, גליה טופול, נחמה הנדל, שושיק שני, אורי זוהר,
עליזה קאשי, גבי עמרני, נירה עדי, יוסל'ה אורג, איתמר כהן, יוסי פרוסט, אריק איינשטיין,
יצחק שאולי, יהורם גאון, עליזה רוזן, גבי אלדור, עמירם ספקטור, תובל פטר, גברי בנאי,
ישראל פוליאקוב, חנן גולדבלט, יורם ארבל, גאולה נוני, מרדכי ארנון, רות דר, אמנון ברנזון,
אורה מורג, אהרלה קמינסקי, עליזה יצחקי, יהודה עדר, יאיר רוזנבלום, טוביה צפיר, אבי קורן,
חנן יובל, ששי קשת, מוטי פליישר, אסתי כץ, אלי מגן, איציק בן מלך, מירי אלוני, איציק וייס,
ירדנה ארזי, עמוס טל שיר, שלום חנוך, מנחם זילברמן, שולה חן, גידי גוב, אופירה גלוסקא,
רותי הולצמן, תמי עזריה, מאיר פניגשטיין, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק, אפרים שמיר,
לאה לופטין, מיקי קם, אסתר שמיר, אריק רודיך, שלומית הגואל, ענת גוב, ראובן גבירץ,
דורית שדה, רחלי חיים, אפי בן ישראל, חני נחמיאס, מילי מירן, ענת טופול, ברק גלילי,
דפנה דקל, שי זורניצר, רוית יוספי, אילן לייבוביץ', אביטל פסטרנק, ראובן לביא,
מומי לוי, איילה אשרוב, אורי הוכמן, רינת עמנואל, יואב צפיר, שרון חזיז,
שרון שחל, דנה ברגר, אורן שבו, תומר שרון, גיל ססובר.

הצג מידע מקוצר >>