למה להחזיק מעמד? למה לעשות להם חיים קלים?
למה לא לתת לזעקה המתדפקת על שינייך להשתאג החוצה?
מה כבודך עכשיו? מי הם בשבילך לעזאזל?
הרי הם יכולים גם בלעדיו, הם לא ירגישו כלום בעוד שבוע...
רק את פתאום כמו מכנסיו המושלכים על הספה.
רק את פתאום בועה גדולה של בכי מאופק.
גרונך כואב כל כך אז למה לא לבכות, תגידי, למה?!
הרי אהבת אותו, אמרי נא איך תוכלי מחדש איך תוכלי?
ובקרבך כבד בכייך שלא הורק.
פתאום בלעדיו...
לקום להתרחץ, להסתרק, להתבשם, בלי עיניו בלי קולו,
בלי ידיו בלי צחוקו - איך אפשר? איך אפשר?
רק לבכות אישה.
עד תום כל הדמעות, רק לפרוע לכאב את כל החוב, עד
כלות כל הכוחות, עד היותך בועה גדולה של ריקנות
אולי תוכלי אז מחדש.
אולי תוכלי
לבכות, אישה, לבכות
כי את הרי פתאום
בלעדיו, בלעדיו