אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| פתיחה: |
| ועכשיו זה הזמן לדעת כבר מה |
| צפוי לנו מהשמים |
| האם את יודעת למה התכוונה |
| זאת שאמרה שהחוכמה היא כמו מים |
| ונדמה שנהיינו, בלית ברירה |
| יותר ויותר קרובים |
| אנחנו כמו זוג לאורך שדרה |
| פשוט הולכים והולכים |
| ולאור הדברים הפשוטים באמת |
| אנחנו חיים את חיינו |
| למשל בלי הסברים רק לקבל ולתת |
| זה לא קל אבל מה יש עוד בינינו? |
| אני נזכר לפעמים בילדות שהייתה |
| לפני זמן המחשב וההיי-טק |
| על פסי הרכבת מחכה לקטר |
| וכשהוא בא אני צועק |
| פזמון: |
| כן, היו אלה חיים טובים |
| כמו שאומרים האופטימים |
| ולפעמים חיים מוזרים כך אומרים |
| המיסטיקנים הסינים |
| ואולי אלה חיים גדולים |
| הרי חיינו אותם בטירוף |
| תסתכלי עליי ותראי |
| קצת שמח קצת עצוב |
| וכשאני שוב לובשת שמלה לבנה |
| אתה שואל מה קרה לך ולנו |
| הרי פעם לבשת את אותה השמלה |
| בנובמבר כשהתחתנו |
| כן ברור לי שאת רוצה לפעמים |
| לחזור אל הדברים שהיו |
| גם אני רוצה את אותם הדברים |
| בגלל אותו הדבר בדיוק |
| פזמון |
| מעבר כמו הפתיחה |
| ועכשיו אל תדבר רק תבוא אליי |
| בשקט בשקט בחדר |
| כמו שני חברים שאבדו בחלל |
| שימי לב כבר אמצע נובמבר |
| שוב נופלים העלים - זה הזמן השקט |
| מה צפוי לנו מחר לא נדע |
| אני עוטף אותך בחום ורוקד |
| ומעביר לנו עוד דף |
| מעבר: |
| x2 |
| פזמון x2 |
