אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| בפזמון ובפתיחה: |
| פזמון: |
| שיר כאב, עובר ושב |
| איזה מזל אני שר עכשיו |
| שיר כאב, כל פעם חוזר |
| אז אני שר עכשיו - אולי זה עוזר |
| תפסה לה צעיר ערבי משכיל |
| דווקא אחד שהכרתי |
| אפילו ראיתי איך זה מתחיל |
| לילה אחד השתכרתי |
| הרגשתי איך שזה זוכר לי |
| מתחת לרגליים |
| ואיך שזה אוכל אותי עד קצות הציפורניים |
| טוב אני לא יכול להקיף אישה שלוש מאות |
| שישים וחמש מעלות |
| תמיד נשאר לה סדק דרכו |
| היא יכולה פתאום להתגלות |
| לעובר שב בא לוקח |
| כל מה שהיא רוצה לתת |
| היא רק חוטפת לעצמה, עוד רגע אחד רוטט |
| פזמון |
| צעיר ערבי משכיל עד קצות הציפורניים |
| צעיר ערבי שמסתכל ישר בעיניים |
| מורה באיזה כפר במשולש |
| משתתף בבימת חובבים מעורבת |
| של המועצה האזורית שלנו - המעורבבת |
| היא ואני יוצאים כבר די הרבה בעצם |
| איפה היא איפה פוליטיקה |
| היא עוד בכלל מוצצת |
| משוגעת על תאטרון היא רק לא אחת מאלה |
| אבל אם יש איזה חוג בסביבה |
| אז למה לא אפילו עם אלה |
| פזמון |
| היתה הולכת למפגש פעם בשבוע |
| וחוזרת עם איזה דש באופן די קבוע |
| עם איזו התנשמות, עם איזה סומק על הלחי |
| מבטה החי היה דוקר אותי לבכי |
| הזמינה אותי למסיבת השליש |
| הם הציגו תרגילי קשת |
| בתנועה למגע הוא עשה לה מיתר |
| היא ענתה לו קשת |
| היה באמת תרגיל יפה |
| הרבה מחיאות כפיים |
| צעיר ערבי שהכרתי מסתכל בעיניים |
| פזמון |
| אחרי המסיבה הוא הזמין אותי |
| ואותה אליו למרפסת |
| שתינו קפה שתינו קוניאק |
| אימו מדי פעם נכנסת |
| הוא דיבר על תיאטרון כאפשרות של גשר |
| "אפשר להגיע להבנה!" |
| היא ניגשת אליו נרגשת |
| הסתכלתי לפה הסתכלתי לשם |
| לכל הכיוונים הסתכלתי |
| ולאן שלא זחלתי בשתי עינייו נתקלתי |
| לא יודע מה הוא רצה בעצם להביע |
| אני רק המשכתי את עצמי בקוניאק להטביע |
| פזמון |
| אי שם במרחב נבחו כלבים לירח |
| זזים אמרתי, מאוחר, חכה |
| אמר, מה אתה בורח |
| אולי תשארו ללון אצלי הציע במפגיע |
| אתה הרי כל כך שתוי - אמרתי לו נגיע |
| לאן תגיעו הוא אמר מביט בי בעיניים |
| החזרתי לו מבט זר קתי ירושלים |
| זה לקח לו קצת זמן להביא חיוך |
| הוא לא הזיז עין |
| אחר כך הוא דיבר אלי ישר אל תוך היין |
| בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית |
| יושב ערבי עם נרגילה |
| אפילו אם זה מתחיל בסיביר |
| או בהוליווד עם הבה נגילה |
| אמרתי לו ביידיש היא שופטת בינינו |
| בתוך בועת שתיקתה שוב נתקלות עינינו |
| מעבר: |
| x4 |
| פזמון |
