פתיחה: |
היה פעם גבר אימתן ואפלול |
בעין שמאלו צמח לו תבלול |
ושני משושים לו דוגמת השבלול |
וראש משושה מיובל וחלול |
ושמו היה אולבבו |
הלך אולבבו לקצור בשדה |
לשם על קביים היה מדדה |
במקום אצבעות ימינו יש אנקול |
אך לא התאונן, לא השמיע הוא קול |
אלם היה אולבבו |
וכך בשדה נערמו גל אל גל |
לפתע פתאום נשבר המגל |
אך לא התבלבל אולבבו הנ"ל |
קצץ באנקול עלעל עלעל |
מוזר היה אולבבו |
ולילה ירד, אך הוא עוד קצר |
תנים יללו, נסר צרצר |
האיר לו ירח גדול וחיוור |
שאין בו כל צורך, כי בבו עיוור |
הו ביש גדה אולבבו |
מעבר: |
ירדה שעת חצות רוחצת בטל |
שעה של ניסים, שעה של מזל |
אותה עת קטם אולבבו עלעל |
שפתע הפך ויהי לתלתל |
ולא הבין אולבבו |
תלתל לתלתל, קווצות, מחלפות |
כל זה נהפך לבנות יער יפות |
ובבו הרגיש איך מומיו נמסים |
ואיך הוא הופך לגבר מקסים |
תמה לו אולבבו |
אמרו הבנות בין דיצה ולצון |
ראה גם ראה כוחו של רצון |
חייך אולבבו כפרסלי אלויס |
אשרי היכול את מומיו להביס |
סחתיין עליך אולבבו |
שלח את ידיו לאחוז, |
אך פתאום נגוזו כולן, |
כי צץ שחר אדום |
ושוב הקביים ושוב האנקול |
ושוב התבלול ושוב ללא קול |
כן שוב אותו אולבבו |
לא שרתי זאת סתם, זהו שיר חינוכי |
מחקנה, בנות, את החיוכים |
את זה סיפורי אם תזכורנה תמיד |
שוב לא תשתמשנה בתאלידומיד |
ולא יהיו אולבבויז |
כן לא יהיו אולבבויז |
מעבר: |
x2 |
סיום: |