D9/A: x00230 |
במקום בו אני גר הליקופטר עובר זה סימן למשהו רע |
אם לאבו כביר או לתל השומר הוא נושא את הבשורה המרה |
בימים האחרונים אני שומע אותם לפעמים פעמים ביום |
זה מתחיל בטרטור מתקרב מהים על קו החוף מצפון לדרום |
לפעמים אני יושב ושותה לי קפה מסתכל בחלון הגדול |
והאופק בהיר והיום כה יפה |
ואוזני מזהה את הקול |
וברדיו קולו של הכוכב התורן מדבר על ילדותו הקשה |
על הורים אלימים על עצמו כקורבן על שנים שנכנע לבושה |
וכל פרט שנפער בעברו הקצר כבר מצא את דרכו אל השיר |
השיר האחד שאיננו נגמר |
שמזכיר את השיר, שמזכיר את השיר |
ובערב כזה אני שם ת'מעיל מעיף עוד מבט אחרון |
סוגר מאחורי הדלת ורק בחוץ אני מציץ בשעון |
עכשיו עשרים לשמונה בערב יום הכיפורים |
כשאת השקט מפר הליקופטר בודד, חוצה שמיים שחורים |
זה כמעט חולני, אני אומר לעצמי, על מה אתה חושב |
אז מה אם זה אותו הליקופטר תמיד |
בטח לא רק אתה שמת לב |
מעבר: |
אני כותב לך שירים כשאת ישנה, מודה על שנתת בי אמון |
אני אוהב את המילים מאוהב במנגינה נהנה להאריך בזיון |
שאלו אותי כבר, אתה כל הזמן שר, מתי אתה עובד? |
בשבילי, איך לומר, זה אותו הדבר |
רק המחיר נעשה יותר כבד |
מעבר: |
x2 |
במקום בו אני גר הליקופטר עובר זה סימן למשהו רע |
מכאן אני רואה אותו בין העננים מתגלה ומיד נעלם |
ולמטה בונים מגדלי בניינים |
עוד מעט הם יסתירו ת'ים |