אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| היה היה פנס בודד בקצה שכונה |
| והוא האיר את ילדותנו הקטנה |
| והוא האיר את משחקי המחבואים |
| ולאורו היו הקדרים באים. |
| כש"השוטרים" כמעט תפסו את "הגנב" |
| היה קולה של אמא רץ בתחנוניו: |
| "הביתה, בוא לארוחה, כבר מאוחר, |
| כבר זמן לשכב לישון, צריך לקום מחר". |
| "רק עוד רגע, אמא, רק עוד רגע קט |
| את תמיד הורסת כשכבר כמעט |
| לא הספקנו לשחק מעט אפילו" - |
| אבל תחנונינו לא הועילו. |
| היה היה פנס בודד בקצה שכונה |
| ועל ידו גדר, ושער וגינה, |
| ושם אמרתי לה את שאומרים כולם |
| על מפתני כל הבנות שבעולם. |
| וכשידי, שכבר מיליון עלים תלשה, |
| רק ללטף ביקשה לה את חלקת ראשה - |
| אמרה: "סליחה, יש לי בחינה בסמינר, |
| כבר זמן לשכב לישון, צריך לקום מחר". |
| "רק עוד רגע, רינה, רק שניה אחת, |
| את תמיד הורסת כשכבר כמעט |
| לא הספקנו לפטפט מעט אפילו" - |
| אבל תחנוני אז לא הועילו. |
| מעבר: |
| x4 |
| היה היה פנס בודד - חלפו שנים |
| ואור אחר עכשיו מאיר בשיכונים |
| והשכונות מצאו מקלט בפזמונים, |
| אבל אותם קולות ברחוב ובגנים. |
| וכשפספוס נשען בחוץ על אופניו |
| והחצר כולה מלאה בשריקותיו, |
| אני יוצא אל המרפסת וקורא: |
| "שמע ילד, לך הביתה או אני יורד". |
| "רק עוד רגע, ילד, רק עוד רגע קט |
| לא נורא, שחק קצת, צעק - אבל מעט". |
| אז רציתי להפחיד אותו כאילו - |
| אבל לא ירדתי אפילו. |
