אתה מתעורר הכרית לידך עדיין חמה |
כולנו יודעים שזה שקר היא הלכה לפני שנים |
אבל כמו כאב רפאים הכרית לפעמים עוד חמה |
אתה מתרגל ישיבה במטבח ודברים אחרים |
שעושים אנשים בגילך אין לזה סיבה |
זה מעביר את הזמן ועובדה שעברו כבר שנים |
אל תהפוך לאיש העצוב מהשיר |
תן לי סיבה להאמין שהעצב יש לו ס - ו - ף |
אתה מצלצל אליה כל יום באותה השעה |
זה כמו להאכיל דגים באקווריום אין לזה תמורה |
מה גם שהיא מזמן לא גרה כאן |
אז אני עונה כל יום באותה השעה |
לא הייתי רוצה לקלקל את השגרה שלך |
נכון, זה משונה |
אבל קרו כבר דברים משונים מאלה ויש בזה נחמה |
אתה ואני כמו שתי צלחות לווין בחלל הבודד |
מחכות שיגיע ס - י - מ - ן |
אל תהפוך לאיש העצוב מהשיר |
תן לי סיבה להאמין שהעצב יש לו ס - ו - ף |
אתה גוזר ושומר ידיעות מצחיקות בעיתון |
דברים שאפשר בלעדיהם אבל נעים יותר איתם |
הם ממלאים את הבית בשולי ובתפל |
אתה מתבונן בכתם קפה על שולחן במטבח |
פתאום הוא גדל וממלא את החדר זוחל על הקירות |
שולח זרועות ארוכות וחונק אותך לאט |
אז אתה מצלצל באיחור לא אופייני |
אנחנו שותקים ואז אתה מצטט לי שיר של אבידן |
אם כך ואם כך הכתם נשאר על הקיר |
אתה ואני כמו שתי צלחות לווין בחלל הבודד |
מחכות שיגיע ס - י - מ - ן |
אל תהפוך לאיש העצוב מהשיר |
תן לי סיבה להאמין שהעצב יש לו ס - ו - ף |