פתיחה: |
כל יום אני עוזבת |
את המקום הזה עוד קצת |
לא מסתובבת |
לראות שכלום לא נשאר |
המילים שאמרתי |
באמצע הלילה |
כשהתעוררתי |
והיית שם |
ער גם כן |
היו ימים, נשאתי אותם על הצוואר |
כמו פנינים |
כשהשתחררתי, החוט נקרע |
נפלו האבנים |
והתפזרו בחדר באמצע הלילה |
אני בדיוק חלמתי שהיית שם |
ואמרת לי כך: |
״הזמן הוא כמו מים ואנחנו דגים |
עיוורים בינתיים אבל אל תדאגי״ |
ואז פרחת כמו פרפר לבן |
השעון צלצל הלילה תם |
וזה בוקר, בוקר יום שישי |
סיום: |