אין גירסה קלה
הצג גם אקורדים
| פתיחה: |
| מי רצח את הכבשה של קדישמן? |
| הזמן, הזמן הוא שרצח |
| לא במקרה אבל בהיסח |
| זקני המרעה מספרים את זה כך: |
| לפתע פתאום |
| בשעת לילה דולקת |
| רדוף עד עמקי מעילו |
| בא הזמן, בא ולקח |
| לא במקרה, אבל בהיסח |
| את הכבשה של קדישמן |
| לא. לא. זה לא נכון |
| הזמן הוא פיון |
| בידיי הנושים שבשם האדון |
| דרשו ערבים ופקדו: פיקדון! |
| ראו עזובה וחשבו עיזבון |
| כשפשו כרקב בעצב עיניה |
| של בת החלבן |
| ששתקה כשהוריה |
| לחשו: ממחר, מזומן |
| הנושים, אם כן, רצחו בדם קר |
| את הכבשה של האיש היקר |
| מנשק'ה קדישמן |
| שום נושים ושום קשקושים |
| זה היה האמן |
| שנוצק בפחם ואבד בטורקיז |
| דגל בצמצום אך נטה להפריז |
| בסינר מטונף ובחיוך מדושן |
| פיזר את בתריה שולחן לשולחן |
| כבשים רבותי |
| הנה קחי גם לילד |
| איך אמרנו קוראים לקטן? |
| האמן, הוא, במו ידיו |
| הרעיף את עצמו, הקריב את כבשיו |
| זה היה הוא |
| זה היה קדישמן |
| מי רצח את הכבשה? |
| אולי התמימות. העמימות הדו- משמעות |
| הנוטות לרקד בין עוקר לעקור |
| בין שתיקת הבזלת לחדוות הברושור |
| בין עקוד לעוקד |
| בין צייר למפקד |
| אז מי? |
| מעבר: |
| מי רצח את הכבשה של קדישמן? |
| הבט בה, היא כאן: |
| אבודה בטורקיז, ובעיניה הזמן |
| אוזניה שמוטות לברכת ילד קטן |
| תמימה, עמומה ודו- משמעית |
| עדרית, משוכפלת, חד פעמית |
| שתוקה כבזלת מול אימת הנושים |
| מבולבלת קמעא, כמעט אנושית |
| דבר בה לא מת הבט בה! היא כאן |
| כבשת נצח פלאית |
| מעשה ידיי אמן |
