פתיחה: |
מעיל אפרורי, סוודר צהוב |
עיניים ים קודר |
לא בית לו, אם רק שיער לרוב |
שחור וצונח ירוד |
ושטוף שטוף והתפזר |
זאת היתה אנקש עוללי המתוק |
ג'נטלמנים קיבלוה בזול |
אם היה בה דבר שאיננו כחוק |
אלוהים חטאותיה ימחול |
אלוהים חטאותיה ימחול |
לא היו לה שמלות, גם פרווה לא היתה |
וגם לא חרוזים לצ וואר |
ובעיר הגדולה בלילות שוטטה |
מרחוב לרחוב כגוויה אבודה |
מוצפת בנהר |
היא ניקתה מיין ג'ין |
כוסות ויסקי והוק |
את עצמה לא ניקתה מעולם |
אבל יש לשער עוללי המתוק |
שהיתה נקיה מכולן |
שהיתה נקיה מכולן |
בלילה ההוא נכנסה אל הבאר |
עיניה ים קודר |
הם ראו שם את הנס בעל עורף הפר |
את איש הסכין, את אימת הפרבר |
אותו ולא אחר |
וכשהנס הצטעק והריע בקול |
ותקע בה עיניים עד בוש |
רעדה אנקש עוללי המתוק |
רעדה מכף רגל עד ראש |
רעדה מכף רגל עד ראש |
חתונה שכזאת לא ראה הנמל |
מלחים השתכרו שם בלי סוף |
הידד והידד מיסטר הנס הנבל |
עובר את כולנו, חבל לא חבל |
וזונה מזונות החוף |
ובבוקר המשיכו לישון ולשתוק |
אף הקיאו מתוך השינה |
הנה כך אנקש עוללי המתוק |
היא עם הנס אהובה התחתנה |
היא עם הנס אהובה התחתנה |
אגרופו לא היה מהחומר הרך |
הוא ידע עניינים לס דר |
הוא היכה על הראש והראש לא צנח |
כואב, אין דבר הוא אוהב אותי כך |
ויאהב אולי עוד יותר |
וכשבאה משלחת מטעם החוק |
להוביל את הנס לגרדום |
אז בכתה אנקש עוללי המתוק |
והן היא לא בכתה מעולם |
והן היא לא בכתה מעולם |
על צוואר הנידון מניחים עניבה |
ושומעים לרצונו הי חיד |
הביאו לכאן את אשתי היפה |
אמרו לה כי הנס ילטפה לטיפה |
חזקה מתמיד |
מעבר: |
x2 |
היא הרכינה הראש והראש לא נסוג |
הוא נופץ באגרוף הגדול |
זאת היתה אנקש עוללי המתוק |
אלוהים חטאותיה ימחול |
אלוהים חטאותיה ימחול |
אלוהים חטאותיה ימחול |
אלוהים חטאותיה ימחול |
אלוהים חטאותיה ימחול |