A |
בבוקר לח בשנת תרל"ח |
Bm |
עת בציר הענבים |
E |
יצאו מיפו על סוסים |
A |
חמשת הרוכבים |
A |
שטמפפר בא וגוטמן בא |
Bm |
וזרח ברנט |
E |
ויואל משה סלומון |
A |
עם חרב באבנט |
A |
איתם רכב מזרקי |
Bm |
הדוקטור הכסוף |
E |
לאורך הירקון הרוח |
A |
שר בקני הסוף |
ליד אומלבס הם חנו |
בלב ביצות וסבך |
ועל גבעה קטנה טיפסו |
לראות את הסביבה |
אמר להם מזרקי |
אחרי שעה קצרה |
איני שומע ציפורים |
וזה סימן נורא |
אם ציפורים אינן נראות |
המוות פה מולך |
כדאי לצאת מפה מהר |
הנה אני הולך |
קפץ הדוקטור על סוסו |
כי חס על בריאותו |
והרעים שלושתם פנו |
לשוב לעיר איתו |
אמר אז יואל סלומון |
ושתי עיניו הוזות |
אני נשאר הלילה פה |
על הגבעה הזאת |
והוא נשאר על הגבעה |
ובין חצות לאור |
פתאום צמחו לסלומון |
כנפיים של ציפור |
לאן הוא עף, לאן פרח |
אין איש אשר ידע |
אולי היה זה רק חלום |
אולי רק אגדה |
אך כשהבוקר שוב עלה |
מעבר להרים |
העמק הארור נמלא |
ציוץ של ציפורים |
מעבר: |
E A A Bm x2 |
ויש אומרים כי עד היום |
לאורך הירקון |
הציפורים שרות על יואל |
משה סלומון |
מעבר: |
E A A Bm x2 |
סיום: |
A Bm E A x2 |